יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

פח מעוצב- בני עקיבא

בשבוע שעבר התחתן חבר שלי, הייתי כל כך עסוק השבוע עם הבחירות שרק עכשיו אני מתפנה לכתוב פוסט על הפח שלו.

הזוג הכיר בסניף ובגרעין של בני עקיבא ושניהם עובדים בתנועה, בסמינריונים וכו'.
החלטתי לעשות שבלונה של סמל בני עקיבא. השתמשתי בגרסא הזאת:

כדי להפוך את הסמל הזה למשהו שאפשר לחתוך עשיתי בו כמה שינויים קטנים. אבל השינוי המרכזי היה לכתוב את השמות של הזוג, בראל ומיטל על לוחות הברית. השתמשתי בגופן ארמון ושיניתי את הריווח בין האותיות כדי שהשמות יחזיקו את עצמם. לצערי האותיות אצלי לא עומדות מעצמם כמו בלוחות הברית עצמם.


הבדלי הגוונים הם במקום שהדף עם הסמל לא הוסר במלואו
 צבעתי את השבלונה על הפח. השימוש בצבעים שונים באותה שבלונה הצליח בסוף בהרבה עבודה קשה, עדיף לעבוד עם שבלונה שונה לכל צבע.
במקום הכיתוב "בני עקיבא" הוספתי בשבלונה נפרדת "מזל טוב" ולבסוף, בשבלונה שלישית, הקדשה.




 בראל ומיטל יקרים, המון מזל טוב!
בהצלחה. 

יום שלישי, 4 ביוני 2013

פסלים במעלות. איך אומרים, "יש פוטנציאל!"


הסלוגן היום של עיריית מעלות הוא- "לחיות בתוך ציור" כרגע נראה שאת הציור הזה צייר ילד בגן, יש פוטנציאל אבל המציאות לא יפה כל כך...
לדעתי יש במעלות היום בעיה רצינית סביב כל הנושא של הפסלים.

דוגמאות והצעות לפיתרון.

***
לעיריית מעלות יש נכס שאין לכמעט אף עיר בארץ, סימפוזיון "אבן בגליל" - סימפוזיון פיסול בינלאומי על בסיס שנתי. "אבן בגליל" מספק לעיר מדי שנה כעשר פסלים שמוצבים ברחבי העיר. כשמכפילים את המספר הזה עם 23 שנותיו של הסימפוזיון מגיעים למאות פסלים. כל הפסלים האלו פזורים ברחבי מעלות.

על פניו, הכל טוב ויפה, מה הבעיה? אז זהו שפזורים זאת הגדרה שנשמעת יפה אבל היא לא. הם פזורים כי אף אחד לא סידר אותם. לדעתי בשנים הראשונות הושקעו מחשבה ואמצעים בהצבת הפסלים ועם השנים העסק דעך.

נתחיל מדוגמאות לאיך כן אמורים להציב פסלים. הדוגמה הראשונה ממש מהשנים האחרונות, מה שאומר שגם לאחרונה מדי פעם בוצעו עבודות טובות. שימו לב לכן של הפסל אבן מנוסרת לצורה מתאימה או בטון. הפסל נראה חלק מהסביבה שלו ולא תלוש.



 גם פסל בלב רחוב מרוצף יכול להראות טוב. אבני הריצוף של הרחוב סודרו מסביב לבסיס הפסל. גם אם הרחוב מרוצף כבר אפשר להרים חלק קטן מהריצוף ולהציב אותו חזרה רק מסביב לבסיס.

(התמונה הזאת לקוחה מאתר העירייה, כל הזכויות וכו'...)

ליד הפסלים אמורה להיות עוד אבן קטנה עם לוחית שעליה מספר פרטים על הפסל. ברבות מהאבנים האלו הלוחית נפלה וברבות אחרות הכיתוב נמחק, עדיף לחרוט ולא להדביק אותיות. למרות כל החסרונות האבנים האלו נצרכות והם נותנות קצת מהכבוד הראוי לפסלים האלו ולאנשים שעבדו קשה כדי ליצור אותם. בפסלים שהוצבו בשנים האחרונות אף אחד כבר לא טרח להציב אבן עם פרטים, עוד כמה שקלים וקצת עבודה. מבחינת העירייה, כנראה שהנושא מיותר לגמרי.


עכשיו נראה כמה דוגמאות רעות, חלקם משבוע שעבר.

הרעיון ברור, בואו נניח את הפסל כאן. ככה. בלי להתאמץ בכלל. זה נראה זוועה? למי אכפת. עוד משהו שהדרך הזאת של הצבת פסלים גורמת לו הוא ביצוע קל מאוד של ונדליזם. יש במעלות כמה פסלים שהופלו (במזיד) כבר לפני כמה שנים ועדיין שוכבים בצורה מבזה. כנראה מנוף זה יקר מדי.




הנה דוגמה לפסל שדווקא ניסו להציב טוב אבל זה לא כל כך הלך.

בלב המזרקה הזאת עמד מבנייתה ועד לפני מספר שנים עץ דקל חמוד, מהסוג שנמצא בגינות יפניות. גזע העץ היה צר והתאים לקוטר המזרקה. בשלב מסוים מישהו בעירייה החליט להציב פה את הפגסוס הזה. העץ נעקר ובמקומו הוצב עמוד, רחב מדי. בראש העמוד הוצב הפסל. עקום. מלבד חוש הטעם הבעייתי בלשים את הפסל הזה על עמוד באמצע מזרקה קטנה, הייתי מצפה שהוא לפחות יהיה ישר. הוא לא ישר אבל גם לא מספיק עקום כדי שזה יהיה מכוון. אגב, ה"פסל" הזה הוא די דו מימדי. לא בדיוק הפסל שהייתי מציב בלב כיכר, אנשים רואים אותו מכל הצדדים, גם אלה שהם רק קו.

***

דיברנו על המיקרו, על הצבת פסלים לקויה ברמת החיבור בין הפסל לקרקע. או על פסל ספציפי עם ביצוע שמישהו השקיע בו אבל הוא גרוע. בואו נדבר על הסידור הכללי של הפסלים בעיר:

יש תחושה של מקומות שסובלים מעודף בפסלים. עודף שגורם לזה להראות כמו בית קברות לפסלים. ויש מקומות בעיר כמעט ללא פסלים. חבל. אם יש פינה נחמדה, ואפשר גם ליצור פינות נחמדות, בלב שכונת מגורים, הגיוני להציב שם פסל במקום לדחוף את כולם ליד הכביש הראשי. או באמצע שלו, באי תנועה.

תראו דוגמה לאזור עמוס מדי. אם ניקח את כל הרחוב שבין העירייה לבית של ראש העיר, רחוב של 450 מטר לפי גוגל, נמצא שם בערך שלושים פסלים. וגם בתוך הרחוב הזה יש מקומות שסודרו בעבר ויש מרווח סביר בין פסל אחד למשנהו ויש כאלו עם רווח של פחות משני מטרים.

לתוך הרחוב הזה נוספו בשבוע שעבר הפסלים האלו:


כמה בעיות:
1. צפוף מדי בתוך מקום שגם ככה היה עמוס.
2. הרחוב די צר והעוברים המפלצתיים האלו לא בדיוק גורמים תחושת נוחות כשהם צמודים למדרכה. לא רואים בתמונה, אבל יש מאחוריהם הרבה דשא ושאר הפסלים ברחוב הזה נמצאים באמצע שלו ולא ממש על מפלס הרחוב.
3. הפסלים עומדים על קרשים. דיברנו על זה.
4. שימו לב, הפסל הרחוק עקום. תנו לו דחיפה קלה והוא יעוף, עד כמה שהוא כבד. זה גם לא בטיחותי.

(אני לא מדבר פה על הבחירה האומנותית של מנהלי הסימפוזיון השנה לתת נושא אחיד לכל הפסלים ולגרום לשמונה פסלים בערך להראות זהים כמעט לחלוטין. עוברים. עוברים. עוברים. ממש מרנין.)

***
אז מה צריך לעשות? העירייה חייבת אדריכל נוף שיעבוד איתה. הוא יחשוב איפה לשים את הפסלים ואיך לגרום לזה שהם באמת יראו טוב. אם אני אדע שמישהו יתייחס לזה אני אהיה מוכן אפילו לעשות פרוייקט בעצמי של מיפוי הבעיות.

***
אני אסיים במשהו אישי. אין ספק שלחיות בעיר עם מאות פסלים זה ממש כיף. אני בטוח שהקשר שלי לעולם האומנות בכלל ולעולם הפיסול בכלל קשור קשר הדוק לחוויות שלי בתור ילד בסימפוזיון הפיסול. זה באמת נכס אדיר, צריך לנצל אותו יותר טוב. אני מצרף כמה פסלונים שלי שמחקים במודע פסלים בעיר.


(התמונה הזאת לקוחה מאתר העירייה, כל הזכויות וכו'...)
פיסול מהזיכרון לפני כמה שנים..
(התמונה הזאת לקוחה מאתר העירייה, כל הזכויות וכו'...)

פיסול מהזיכרון לפני כמה שנים..


פיסול לפי תמונה. אתמול. (במציאות הוא ממש יפה)

כשפתחתי את הבלוג שלי היה לי ברור שאני אעסוק גם בביקורת על דברים שמעצבנים אותי, אפילו כתבתי על זה בכותרת משנה שלו. עבר הזמן והעדפתי להתעסק בדברים שאני עשיתי ולא בבעיות של אחרים. אבל עכשיו אני חושב שיש סיכוי לשינוי שאולי יצא מהפוסט הזה, בעז"ה.






יום שישי, 3 במאי 2013

פח מעוצב- ארץ ישראל

אתמול התחתנו זוג חמוד, החתן חבר טוב שלי מימי הישיבה התיכונית. השמות של שניהם קשורים קשר הדוק לא"י, החתן אף גורש מביתו בכפר דרום בשנת תשס"ה.
היה ברור לי שהפח צריך לבטא את א"י, השאלה הייתה איך. אחד השמות של החתן הוא צבי, מה שהעלה לי לראש את הרעיון להשתמש בצבי של שי צ'רקה שמופיע ב"מסע הציד של בבא". צ'רקה תירגם את הצבי שמסל את ארץ ישראל לצבי שהקרניים של הם בצורת מפת המדינה. הבעיה היא שלא יכולתי לקחת את הצבי מהקומיקס ולהפוך אותו לשבלונה, הוא מורכב מדי. החלטתי לעשות שילוב בין הקרניים של צ'רקה לצבי אחר שמצאתי באינטרנט.

הדפסתי את הצבי הזה:

אחרי ההדפסה צילמתי את הקרניים של צ'רקה והדבקתי אותם במקום המיועד בראש הצבי. כרגיל הדבקתי על מכסה של תבנית חד פעמית וחתכתי. בניסיון הראשון של הצביעה הכל נמרח. עשיתי הפקת לקחים וניסיתי שוב. הפעם התוצאה כבר הייתה הרבה יותר טובה:

הקרניים המקוריות של צ'רקה קצת יותר טובות, הייתה לי טעות בחיתוך..

את השבלונה של הצבי צבעתי קצת בהטיה לתת לו לדלג על ההרים לקפץ על הגבעות. את ההר שמתחתיו תחמתי בעזרת מסקנטייפ. בצד השני של ההר רציתי להוסיף בתים שיסמלו את יישוב א"י. לאחר חיפושים ברשת הגעתי לבית הזה:


כדי שהבית יראה נורמלי הכנתי שתי שבלונות, אחת של הבית והארובה ואחת של הגג. התוצאה נראית ככה:


הוספתי הקדשה שתפסה לי את כל שאר המקום על הפח (מי שמכיר מקומות שאפשר לקנות בהם פחים גדולים כאלה בלי לפשוט את הרגל מוזמן לדווח!). עשיתי אותה בגוונים של כחול כדי לתת תחושה של שמים. וחיברתי את שתי הקצוות של "ההר" בפס של ים לזכר הים של גוש קטיף. 

תוצאה סופית.
בקיצור, מ' ומ' יקרים, מזל טוב!

יום שישי, 19 באפריל 2013

"על המשקוף" חום- ירוק- כחול

ואוו, המשקוף הזה לקח לי הרבה יותר מדי זמן.
התחלתי אותו מייד אחרי המשקוף הקודם שעלה לבלוג ולא הצלחתי לסיים אותו. חלק מהעצלות נבע מזה שלא כל כך אהבתי את הצבעים האלו, פשוט לא מצאתי משהו יותר טוב שיתאים למסדרון.  בינתיים עשיתי דברים אחרים- הארון הזההפח הזה ועוד מלא דברים כגון.

אז הנה הוא, המשקוף הרביעי. האמת היא שהוא מסיים סדרה ועכשיו יש שאלה האם להמשיך למשקופים אחרים ואיך. הצעות ישקלו בכובד ראש.







עם המשקוף הקודם

ארבעת המשקופים עם הארון. מסדרון לתפארת.


המשקוף החדש עם בית המקדש התואם..

יום שישי, 22 במרץ 2013

פח מעוצב- רוקדים על משאית

המון זמן לא הייתי פה, בעיקר כי לא עשיתי משהו מעניין ולא רציתי לחפור סתם. אז הנה אני, שניה לפני שבת שהיא רגע לפני פסח.
אתמול התחתן חבר שלי, חבר כמו אח.
הבחור שירת כנהג משאית (זה בסדר, הוא לא באמת כזה..). אישתו לומדת מחול וגם הוא רוקד, ריקודי עם.
האתגר העיקרי בפח הזה היה למצוא תמונה של זוג רוקד, שתהיה צנועה. גם אני וגם הם דוסים..
נראה לי שהצלחתי בזה.

זהו, אז זה הפח שלו.

מזל טוב!





יום חמישי, 10 בינואר 2013

כרטיסי ברכה- מגזרות נייר מפתקיות טלפון

והיום בבלוג, עבודה מלפני קצת יותר משנה, אזור חנוכה דאשתקד.

את חומר הגלם כולם מכירים ולכולם יש בבית. אבל לא נראה לי שעוד מישהו השתמש בו ככה..











דרך העבודה:
לקחתי פתקית, בעזרת סרגל ועיפרון ציירתי עליה דוגמאות. עכשיו חתכתי בעדינות בעזרת סקלפל (איזמל מנתחים). לקחתי את הפתקית הגזורה, הפכתי אותה והדבקתי עם דבק סטיק על אחת אחרת.

תנסו בבית. :-)

והנה עוד כמה מגזרות מפתקיות...







לסיום, אני חייב לפרגן לאלחנן בו אורי, שהמגזרות שלו בביכורים ממש עשו לי חשק לנסות גם. אז יצא נחמד אבל אין מה להשוות לאלו שלו.. הכרם של אלחנן בביכורים.