באלול הקודם הייתי בייניש, ישבתי בישיבה בעתניאל ונהנתי מגן עדן העליון.
השנה אני לא, אני לא אזרח, ולא באוירה הזאת של אלול.
אני משתף בפסלונים מהאלול הקודם ובשיר מהאלול הזה.
~~~~~~
דבר ראשון, הסבר על הפסלים:
כבר כמה שנים טובות שאני מגלף בלבני גבס קטנות, בגודל ס"מ אחד על שניים.
את הלבנים אני לוקח מהערכה המצויינת הזאת:
 |
| כבר קניתי כמה במהלך השנים... |
תהליך העבודה פשוט מאד, אני יושב בשיעור (בדרך כלל), חושב על צורה מעניינת ומתחיל..
פסלים מאלול הקודם.
 |
| איך המרגש? |
 |
| פעמון ו... |
 |
| תקע ב... |
~~~~~~~~~~
שיר מאלול הזה.
באלול הזה,
אתה לא יושב בבית מדרש,
לא לומד עם החברותא ספרים שמעוררים את הלב.
לא שומע חבר'ה מחוץ לבית המדרש צועקים
אלווווווווול
עד שנגמר להם הגרון.
באלול הזה אתה לא.
באלול הזה,
אתה יושב במשרד עם מזגן מקרטע
ו(סוג של) ממלא את חובתך למדינה,
אמנם רק שנה וארבע, אבל בתוכם,
האלול הזה.
באלול הזה אתה פתאום שיעור ג',
בלי שהרגשת בכלל,
בלי שהשתנה משהו מאב שעבר
לאלול הזה.
שיעור א' בישיבה לא מכיר אותך.
כשתבוא לביקור, אולי בימים הנוראים, תהיה עצם זר
שרק מצופף עוד יותר את הבית מדרש,
ביום כיפור הזה.
באלול הזה אתה משתדל,
רואה באינטרנט שיעור של הרב, שומע שיר של ימים נוראים.
נוגע ולא נוגע.
האמת, באלול הזה, בעיקר לא.
(בסה"כ אני לא כזה מדוכא, זה פן אחד של המציאות..)
הוספתי אופציה להירשם לעדכונים במייל, מוזמנים.
שבת שלום, אנשים טובים.
